אסתר לוריא

אסתר לוריא, ישראלית, ילידת האימפריה הרוסית, 1998-1913.
אסתר לוריא נולדה בליפיה, לטביה, בשנת 1913. היא למדה בבית הספר העברי "עזרא" בריגה. בנעוריה החלה ללמוד אמנות. במחצית הראשונה של שנות השלושים למדה אמנות ועיצוב תפאורות בבלגיה. בשנת 1934 עלתה לארץ-ישראל. לצד עיסוקה באמנות יצרה תפאורות לעדליאדע, ל"תערוכת ביאליק" ביריד המזרח ולתאטרון. בשנת 1939, בעת שהותה באירופה, נסעה לליטה, שם נקלעה למלחמת העולם השניה. בין השנים 1944-1941 שהתה בגטו קובנה ואחר כך במחנות עבודה שונים. לאחר המלחמה חזרה לארץ ישראל. לאחר המלחמה פרסמה את חוברת הרישומים שצויירה במחנה עבודה "יהודיות בשעבוד" (1945) ונישאה למו"ל יוסף שפירא. עיקר חשיבותה של לוריא היה בהצגת תיעוד השואה בארץ ישראל. עיקר יצירתה היה במדיום הרישום. ביצירותיה המאוחרות התמקדה בתיאורי נוף ובייחוד נוף העיר ירושלים.

לימודים

1934-1931 המכון הגבוה לאמנות דקורטיבית, בריסל, בלגיה
1934-1931 אקדמיה המלכותית לאמנות, אנטוורפן, בלגיה
1939 אקדמיה לאמנויות יפות, אנטוורפן, בלגיה

פרסים

1938 פרס דיזינגוף
1946 פרס דיזינגוף
1966 מדליית זהב לתערוכה קבוצתית, תערוכה בינלאומית לנשים, ווישי, צרפת