ליאוניד אובולסקי | כשהמכחול מחליף את העדשה

תערוכה והשקת ספר

אוצרת: פנינה מנירב

ליאוניד אובולסקי - כשהמכחול מחליף את העדשה

ליאוניד אובולסקי נולד בלנינגרד בשנת 1951. בשנות ילדותו המוקדמות הבחינו הוריו של אובולסקי בכשרונו האמנותי וביכולת הרישום יוצאת הדופן של הילד הצעיר. הוא נשלח ללמוד ציור ב"ארמון הפיינרים", מבנה ארכיטקטוני ייחודי ששימש בעבר כארמון הצאר.  כבר בתחילת הדרך נחשף הנער למסורת ארוכת השנים של האמנות הרוסית. מלאכת הציור נלמדה ברוסיה בשיטה קלאסית, עם דגש טכני רב ועם התמחויות ז'אנריות דקדקניות. כמו כן, לימודים גבוהים של אמנות באקדמיות תחת חסות המשטר היו מוסד ותיק ברוסיה. לא בכדי ראתה המדינה הקומוניסטית באמנות כלי תעמולתי חשוב, והאמנים שעבדו בשירותה נהנו מפרנסה טובה. עם זאת, יהדותו של אובולסקי מנעה ממנו להמשיך בלימודים גבוהים באקדמיה הרוסית לאמנות, שכן מכסת היהודים במקום התמלאה.  בלית ברירה, הוא נרשם ללימודי הנדסה כדי "לרכוש מקצוע". אולם האהבה ליצירה אמנותית התחזקה במהלך התואר ההנדסי, ואובוסלקי היה לאמן של האוניברסיטה – עיצב והכין תפאורות וכרזות לאירועי המוסד השונים. כאשר סיים את חוק לימודיו והלך לעבוד בחברה הנדסית, הוא הרגיש החמצה גדולה. לא עבר זמן רב ואובולסקי עזב את עולם ההנדסה לטובת האמנות. הוא חבר לסטודיו גדול של ציירים בשירות המדינה והיה חלק ממערכת הפקת פוטרטים ענקיים של אישים חשובים כלנין, מארקס ברז'נייב וכו'. העבודה סיפקה לו את הפרנסה לה ייחל ובאותה עת איפשרה לו, בזמנו החופשי,  לפתח את גישתו האישית למלאכת הציור. ההתנסות בסטודיו הובילה אותו להירשם בגיל 29 ללימודים באוניברסיטה הפדגוגית, ולאחר 4 שנות לימוד קיבל רשיון להוראת ציור ואמנות. מרגע זה והילך הותר לאובולסקי להשתתף בתערוכות אמנות ממסדיות וממלכתיות (שהיוו ערוץ חשיפה כמעט יחיד עבור אמנים ברוסיה של אותם ימים). בשנים אחרי השתתף אובולסקי בתערוכות קבוצתיות חשובות ואף הציג תערוכת יחיד בספרייה העירונית הגדולה של לנינגרד.

בגיל 40 עלה אובולסקי לישראל כשהוא כבר צייר בשל. לאורך שנותיו ברוסיה בנה שפת ציור סימבולית ייחודית: אלמנטים סוריאליסטים שזורים בדימויים רנסנסיים נבנו על ידי האמן במיומנות ציור מסורתית. היכולת הטכנית הגבוהה וההבנה העמוקה של רזי מלאכת הציור, תוצר ישיר של לימודיו הגבוהים ברוסיה, ניכרת בציוריו. אולם הפגישה המקרית עם עופר מנירב, צלם נופים בעל עין ייחודית ואהבה לציור ריאליסטי, תביא את אובולסקי  לרף חדש של יצירה. דווקא בישראל, יחזור האמן למסורת הציור הרוסי במיטבה ויפיק בהשראתה ציורי נוף ריאליסטים יוצאים מגדר הרגיל. צילומים של מנירב יעברו טרנספורמציה לקנבס על ידי הצייר– שכבות השמן יחליפו את עדשת המצלמה, והדימוי הצילומי יתגלה בכל יופיו הציורי. או במילים של מנירב:

"בציור מקבלים את מימד העומק שאין בצילום, כתוצאה מכך בציור הנוף יותר חי, יותר אמיתי, יותר דומה למציאות"

אובולסקי פגש את מנירב בשנת 2004, שלוש-עשרה שנים לאחר עלייתו לישראל. אופי החיבור ביניהם והתוצר הסופי שלו, ציורים של אובולסקי על פי צילומים של מנירב, הם מיקרו קוסמוס של פרקים שונים בתולדות האמנות. הסתכלות נוקבת על היצירות המשותפות והתחקות אחר סיפור לידתם – קורות חייו של אובולסקי, הפגישה עם מנירב והשפעתה על צביון ציוריו -  מעלים שאלות שמעסיקות את הדיסיפלינה: ריאליזם  לעומת פוטו-ריאליזם,  ציור וצילום, עבודה משותפת וסגנון אישי. השותפות של אובולסקי עם מנירב ומכלול היצירה שלהם, מעמידה את הצייר בשורה אחת עם האסכולה הריאליסטית הישראלית שכה אהובה כיום על קהל אוהבי ואספני האמנות המקומית. באופן אבסורדי, היכולת הטכנית הגבוהה והדבקות במלאכת הציור המסורתית, אשר הקשו על האמן בתחילת דרכו האמנותית בארץ, תהיינה מקור הצלחתו חצי יובל אחר כך.

נועה אברון ברק