חוה גל-און | מחווה

פתיחה: יום שלישי, 1.11.2016 בשעה 20:00
שיח גלריה יתקיים ביום שישי 11.11.2016 בשעה 11:00

מאמר: נירית האן

תערוכת היחיד של חוה גל-און, "מחווה", יכלה להיות בקלות רטרוספקטיבה של שלושה עשורים גדושי  עשייה ויצירה של האמנית, אולם בחירתה הייתה לשים בפוקוס הומאז' לאמנים גדולים באמנות עכשווית. תכונה זו מאפיינת ומייחדת את גל-און בדרכה האמנותית. במשך קרוב לעשור, חוה ניהלה גלריה ששימשה במה ומקום חשיפה לאמנים אחרים.

 כאמנית יוצרת, כמוקירת אמנות, כאספנית ובעלת גלריה, חוה גל-און "חיה" וחווה את עולם האמנות על קשת גווניו והיבטיו; היא מבקרת באופן קבוע בתערוכות במוזיאונים הגדולים בעולם, פוקדת את כל הגלריות הנחשבות, מגיעה לאינספור פתיחות, משתתפת בסיורי אמנות ובשיח גלריות, משתפת את הסובבים אותה בעושר התרבותי אליו היא נחשפת כמו גם מעשירה עצמה  בקורסים בתחום האמנות. מכלול זה הוא המרכיב הסודי שמציף אותה בהשראה  אינסופית ליצור מעל לשלושים שנה בחדוות עשייה –  מתוך להט, שקיקה, ואהבה צרופה לאמנות.

 המוטיב החוזר בעבודות שבתערוכה, כמו לחש קסמים, הוא המשפט "רוצה במוזיאון". ה"מחווה" מוקדשת מחווה לאמנים שזכו בהכרה בינלאומית, ליוצרים שהצליחו לכבוש את פסגת השאיפות האמנותיות שלהם, ולככב לראווה בין כתלי המוזיאון. אבל מאחורי הציטוט החוזר ונשנה, עולה גם התהייה. עשרות אלפי יצירות, עבודות, קונסטלציות, מיצגים ומיצבים ראתה חוה, חלקם, לפי ציטוט מפיה: "עבודות כל כך נשגבות, שבא לי להסיר את הכובע ולהשתחוות לעבודה" ומנגד, ישנן יצירות ועבודות שלא מובן בעיניה איך הן הגיעו למוזיאון, ומדוע דווקא הן זכו לחשיפה. האם נבחנים קריטריונים ברורים לבחירתו של אמן או עבודה לתערוכה? האם זה מזל, מקריות, או רגע מכונן שבו פתאום מגלים אותך?

 גל-און החלה לעבוד על הסדרה לפני כחמש שנים. זה החל כאשר נחשפה לעבודותיו של האמן הגרמני אנסלם קיפר, בעת פתיחת האגף החדש במוזיאון תל אביב.

 "גיליתי שאני ואנסלם קיפר מתעסקים באותם נושאים ורעיונות, כל אחד בדרך שונה. הוצגה עבודה מרשימה שלו, בגובה של כשבעה מטרים, של חמניה קמלה בשחור-לבן ,שהוא קרא לה הסולם הקבלי. בעבודה שלו היו רק שבע מדרגות בסולם, לעומת העשר הידועות, וההסבר שלו היה שמעל דרגה 7 זה רק למלאכים.

 בעבודות רבות שלי אני עוסקת במוטיבים מהעולם הקבלי והמקראי, אבל דווקא הפרשנות האישית שקיפר הוסיף עוררה בי עניין. החלטתי להשתעשע עם האמנות, ותוך מחווה לאותה עבודה יצרתי חמניה צבעונית ופורחת, עם סולם קבלי מלא, ואת מקומם של המלאכים בספירות הגבוהות תפסו מנהלי המוזיאונים, האוצרים והאספנים.."

 "העבודה השניה היתה מחווה ל"צעקה" של מונק. ראיתי את העבודות המקוריות שלו, בנורבגיה, והשתוממתי איך עבודות פסטל על נייר, שחוזרות על עצמן ארבע פעמים, נקבע לכל אחת מהן מחיר אסטרונומי של 120 מיליון דולר? מדוע הן זכו לתמחור כה גבוה? הרי הן נכס לאומי שכלל אינו מוצע למכירה...

החלטתי שאני עושה את הצעקה שלי – הגדלתי את הפרצוף הזועק, ובתוך חלל הפה רשמתי "רוצה במוזיאון!".

 אחרי שתי עבודות אלו המשיכה גל-און ליצור מחווה לאמנים המוצגים במוזיאונים בכל העולם. כל העבודות זכו לפורמט אחיד, והן מתכתבות עם שפת האמן אבל זוכות לנגיעה אישית והגשה המאפיינת את דרכה שלה.

 מלבד ההומאז'ים, בתערוכה עבודות המייצגות את חוה ואת סגנונה האמנותי: כך בעבודה "פרופיל", שהיא סוג של דיוקן עצמי, בו שילבה גל-און קולאז' ופריטי רדימייד, וכך בטרמפולינות התלויות, הייחודיות לגל-און.

עבודות אלו מספקות הצצה אל עולמה, ומשתקפת בהן התבוננות פנימית, על הדברים שגדלה עליהם, וגם חיצונית, על תפיסת החיים ומקורות ההשראה שלה.